<h1>ראב"ן שו"ת סימן י"ח</h1>
<h2>דף יט:</h2>
אסור לבער מהן בטומאה [יבמות ע"ג:] והאוכלן בטומאת עצמן לוקה מנלן דתניא ר' שמעון אומר מכלל שנאמר לא ביערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך, הכי שנויה בסיפרי [פ' ראה] והכי עיקר הברייתא. והכי פירושא מדלא כתב לא ביערתי ממנו בטומאת מת אלא בטמא בסתם, מכלל סתם טומאה משמע בין בטומאת מעשר בין בטומאת הגוף בין אם שניהם טמאין, ושלא ביערו בטהרה לא הוצרך להתודות דהא ודאי לא עבר דהא ידע דמעשר שיני טהור אינו נאכל אלא בירושלים כדכתב [דברים י"ד] ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר וכו' ושתייה וסיכה בכלל אכילה ושמן של מעשר שני לאכילה וסיכה ניתן ולא לשריפה ולאו הבא מכלל עשה עשה. וזהו אסור לבער מהן בטומאה, ולפי שבעל המעשר הוה מצי למיטעי ולומר הא דאמרה תורה לאכול מעשר היינו מעשר טהור ואני טהור שאוכל לאוכלו אבל מעשר טמא או שאני טמא ואיני יכול לאוכלו אוכל לבערו, להכי פקדיה רחמנא להתוודות לא ביערתי כדי שידע שאפילו כי לא מצי לאוכלו לא מצי לבערו. ומיהו מלקות ליכא על ביעורו אלא איסור עשה כדפרישית. ואם תאמר כיון דלא מצי לאוכלו ולא לבערו מאי ליעביד ביה, תריץ יפדנו והוי חולין וליעביד ביה מאי דבעי והדמים יאכל בטהרה בירושלים כדתניא באילו הן הלוקין [י"ט:] ר' אליעזר אומר מניין למעשר שיני שנפדה אפילו בירושלים אם נטמא שנאמר כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות מאת פניו, והכי פירושא אם לא תוכל לאוכלו שנטמא ונתת בכסף. והיכן מוזהר על אכילת מעשר שיני בטומאה, רבי שמעון קאמר לה לפרושי מתני' דאילו הן הלוקין דתנן בה קדשים ומעשר שיני ומוקמינן לה במעשר שיני טמא והאוכלו לוקה, ומדלקי ש"מ דהוזהר עליו וקאמר רבי שמעון והיכן מוזהר איני יודע לפרש אזהרתו, ולאחר זמן סברה וקאמר לא תוכל לאכול בשעריך, והתלמידים שנו וקבעו בברייתא גם ספיקתו וגם סברתו דמעיקרא מסתפקא ליה ולבסוף סברה. והיכא דמייתי לה בתלמוד בפרק הערל ביבמות ובאילו הן הלוקין, מתמה בעל התלמוד על איני יודע דקאמר ר' שמעון, וקס"ד דבעל התלמוד מדאמר ר' שמעון לענין ביעור בין בטומאת הגוף בין בטומאת מעשר דה"נ לענין אכילה (קאמר) בין בטומאת הגוף בין בטומאת מעשר קאמר ר' שמעון דלא ידע אזהרתו, וקאמר בעל התלמוד טומאת הגוף בהדיא כתיבא ומאי האי דקאמר איני יודע, ומהדר לא אמר ר' שמעון איני יודע אלא על טומאת מעשר והדר סברה מלא תוכל.
